טוילי נ' ספרה יוזמות בתיירות בע"מ ואח'

פסק דין

הרקע והצדדים

1.ביום 4.8.11 הזמין התובע מהנתבעת 1 (להלן: "הסוכנות" או "סוכנות הנסיעות") טיול משפחתי מאורגן לצרפת הולנד ובלגיה למשך 6 ימים לרגל בת מצווה של בתו.

2.לטענת התובע הובטח לו כי האחסון יהיה במלונות מדרגה ראשונה או דרגת תיירות טובה, אך לתדהמתו, החדרים בבית המלון בו השתכנו בפריז לא היו ממוזגים, ומאחר שמדובר היה בחודש אוגוסט ומזג אוויר חם, נגרמה להם עוגמת נפש קשה מאד בשל חוסר האפשרות לישון כראוי בחדריהם.

במהלך הדיון ציין התובע כי הוא שומר שבת, וכי המלון אליו הגיעו בערב שבת נמצא למעשה במרחק של 20 ק"מ מפריז, ולפיכך לא יכלו לטייל בפריז מחוץ למלון הלוהט ואף לא יכלו לשהות בחדרי המלון במהלך השבת, וכך הועצמו עוד יותר עוגמת הנפש והסבל שנגרמו להם.

התובע טען כי הנתבעת 1 הסתירה ממנו את העובדה כי השהייה במשך 3 לילות תהיה במלון ללא מיזוג בחדרים. מאחר והטיול סופק על ידי הנתבעת 2 (להלן: "הספק" או "המארגן"), ולאחר הדיון הראשון בתיק זה בו הובהר כי לנתבעת 1 אין מידע מלא באשר לנסיבות האירוע, צורף המארגן כנתבע נוסף בתביעה זו.

התובע עתר לפיצוי על סך 3,900 ₪ בגין שהות של 3 לילות בחדר ללא מזגן, 350 ₪ בגין הוצאות, 455 ₪ בגין יום עבודה, 175 ₪ בגין הפרשים עבורם חויב, ובסך הכל 4,880 ₪.

3.הסוכנות טענה שהאחריות על שיבוץ חדרים במלון לרבות אי תקינות מערכת מיזוג רובצת על המלון או על הספק, וכי הדרישה כי חדרי המלון יהיו ממוזגים כלל לא הועלתה על ידי התובע במועד הזמנת החופשה, ולכן אין לו להלין אלא על עצמו.

4.לטענת הספק אכן היתה התחייבות לשהות במלון "בדרגת תיירות טובה או בדרגה ראשונה", אלא שהאחריות למסור לתובע כי "דרגת תיירות טובה" אין הכרח שיהיה מיזוג בחדרי המלון, מוטלת על הסוכנות שממנה רכש התובע את חבילת הטיול, שכן מדובר במידע הנהיר לכל העוסקים בתחום התיירות.

5. המחלוקת בין הצדדים מתמקדת בשאלה, האם המידע בנוגע לאפשרות כי לא יהיה מיזוג במלון היה צריך להימסר לתובע לפני הזמנת החופשה, ואם כן, מי היה אמור למסור למידע זה ומי אחראי לעוגמת הנפש שנגרמה למשפחתו של התובע בשל העדר מיזוג בחדרי המלון בצרפת.

דיון והכרעה

6. לאחר שהתרשמתי מטענות הצדדים, ראיותיהם, התנהלותם במהלך הדיון ומכלול נסיבות העניין, יש לדעתי לקבל את התביעה בחלקה, הכל כפי שיפורט להלן.

7.מהעדויות הובררו העובדות כדלקמן: התובע הזמין מהסוכנות טיול מאורגן, ובמועד זה הספק עדיין לא קבע מהם בתי המלון בהם ישוכנו המטיילים. לפיכך מידע זה לא נמסר לסוכנות, וכפועל יוצא מכך התובע לא ידע היכן ילונו.

מספר ימים לפני הנסיעה נקבעו בתי המלון בהם ישוכנו המטיילים, אלא שמידע זה לא הועבר לסוכנות, וכמובן לא נמסר לתובע. אמנם, נציג הספק טען כי המידע נמסר לתובע, אלא שבכתב ההגנה של הסוכנות נרשם שם מלון בצרפת שאינו המלון בו שהה התובע, ונציגת הסוכנות טענה כי זה המידע שנמסר לה מהספק, כך שברור שהמידע המלא והמדוייק לא הועבר לסוכנות. בנסיבות אלה אני מקבלת את טענת התובע כי הוא לא ידע את פרטי המלון בטרם יציאתו מהארץ.

במועד שבו נקבעים באילו בתי מלון ילונו הנוסעים, לא יכולים הנוסעים לבטל את נסיעתם גם אם אינם מרוצים מבחירת בתי המלון. מבחינת הספק, פרטי המלון בו לנים המטיילים הינם שוליים ביחס למכלול הטיול, המסלול, האטרקציות, ההדרכה וכד' ולפיכך אין בנתוניהם כדי להוות הצדקה לביטול הטיול.

אבהיר כי לגישתי, התנהלות זו של הזמנת טיול מאורגן, שמשמעותה רכישת "חתול בשק" בכל הנוגע לבתי המלון בהם ילונו המטיילים במהלך הטיול אינה ראויה. המטיילים רוכשים מוצר שאינם יודעים את פרטיו המלאים, שכן מיקום המלון, הפרטים המדוייקים הנוגעים לשירותים הניתנים בהם וכד' הם פרטים חשובים שיש בהם כדי להוות שיקולים בבחירת טיול זה או אחר, או בהשוואת הטיולים המוצעים על ידי הספקים השונים.

הספק טען בכתב הגנתו, כי מסר לתובע את התנאים הכלליים הנוגעים לנסיעה, בהתאם לחובתה לפי תקנות שירותי תיירות (חובת גילוי נאות), תשס"ג-2003 (להלן: "התקנות" או "תקנות שירותי תיירות"), אלא שנראה כי המידע המלא אשר יש להעביר ללקוח בהתאם לתקנות אלה, לא נמסר לתובע במקרה זה.

תקנה 2 לתקנות קובעת כי סוכנות נסיעות (שהוא כל נותן שירותי סוכנות נסיעות) חייבת למסור לכל רוכש חבילת תיור מידע בכתב, ותקנה 3 קובעת כי:

"3. פרטי המידע שחובה על סוכנות נסיעות לגלותם לפי תקנה 2 הם כמפורט להלן:

(1) כל אחד משירותי סוכנות הנסיעות המרכיבים את חבילת התיור: